פסק-דין בתיק עמ"נ 57186-11-11

1.         לפני ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה ברמת גן (להלן: "ועדת הערר") מיום 27/10/11 בערר 55/10 (להלן: "ההחלטה") ולפיה נדחה עררו של המערער שבפני על חיובו בארנונה בגין נכס המצוי ברחוב הרכסים 35 ברמת גן.

2.         רקע עובדתי:

א)         עיריית רמת גן הגישה תביעה נגד המערער לבית משפט השלום בתל אביב בתיק ת"ת 24450-09-09.

מדובר היה ב"כתב תביעה בסכום קצוב" בגין חוב על סך 4,570 ש"ח, וצורף כנספח א' לאותה תביעה, פלט מחשב של עיריית רמת גן ממנו עולה כי החוב מיוחס לנכס מספר 2250035002000. (להלן: "הנכס").

ב)         המערער הוא הבעלים של הנכס והוא הגיש בקשת רשות להתגונן.

ג)          בהחלטה מיום 31/1/10 קבע כב' השופט אהוד שוורץ, כי טענות המערער בנוגע להחזקה של הנכס בתקופה הרלוונטית ולגבי החבות של החוב, מקומן בבירור אצל מנהל הארנונה  כאמור  בסעיף 3 (א) לחוק  הרשויות המקומיות  ערר   על  קביעת  ארנונה  כללית,

ונקבע כי יש לראות בהתכתבות שבין הצדדים בנושא, כ"השגה" ולפיכך נקבע: "...שהטענה להיעדר חזקה כפי שפורטה בתצהיר ההתנגדות, תחשב להשגה עצמה בפני המנהל שהוגשה בזמן, וב"כ התובעת תעביר את כל החומר התביעה להתנגדות אליו כהשגה שכאמור הוגשה במועד, ויחליט כפי שימצא לנכון.

אני ער לכך שביום לאחר שנים קשה הרבה יותר לברר בזמן אמת את עניין החזקה דאז. יחד עם זאת... שוכנעתי שיש מקום לבדוק את הדברים לגופם ומנהל הארנונה הוא הגוף המתאים לכך וגם במועד זה.

התוצאה מן האמור, שאני מורה על עיכוב הליכים בתיק ועד החלטה אחרת".

ד)         מנהלת הארנונה קיבלה לעיונה את בקשת הרשות להתגונן שקיבלה תוקף של השגה בהתאם להחלטת כב' השופט שוורץ ודחתה את ההשגה ביום 17/3/10. (נספח 3 לתגובת המשיבה).

בתשובה להשגה ציינה, כי ההשגה הוגשה באיחור רב וגם לגופו של עניין, יש לדחות את הטענות.

טענות המערער בבקשת הרשות להתגונן, אשר הפכה על פי החלטת כב' השופט שוורץ ל"השגה", היו כדלקמן:

• 1)                  כתב תביעה זהה לנוכחי הוגש נגד המערער על ידי עיריית רמת גן עוד בשנת 2006 במסגרת ת.א. 701134/06, שהתברר בבימ"ש השלום בהרצליה.

במהלך הדיון אשר התנהל בבית משפט השלום בהרצליה התברר,  כי בשל חוסר הבהירות והמספור הלא נכון של הנכס על ידי העירייה, העירייה התכוונה לתבוע בגין דירה אחרת וכתב ההגנה הוגש על הדירה שבגינה הוגשה תביעה בבית המשפט השלום בתל אביב, ומשלא הצליחה העירייה בתביעתה בהרצליה, היא מנסה לתבוע שוב בתל אביב למרות ההסדר אשר הושג.

• 2)                  המערער ציין, כי בבעלותו ובבעלות אחותו שש דירות ברחוב הרכסים 35 ברמת גן אשר כולן להשכרה. בכל החוזים שהוא עורך עם הדיירים יש סעיף המחייב את השוכרים להעביר על שמם את כל החשבונות כולל ארנונה ומים.

העירייה מתוך רשלנות לא דאגה במשך שנים רבות לסמן פיזית את הדירות או לתת בהם סימן והשאירה את הארנונה ליד המקרה וליד הדוור. כאשר יש סיכוי שבמהלך השנים שילמו הדיירים חשבונות לא להם.

• 3)                  המערער טען, כי בשל טעויות העירייה או בשל פעילותה המכוונת, חלף זמן רב מאז מועד היווצרות החוב, והוא כבר שיחרר את הביטחונות שהדיירים העמידו לו ואין לו אפשרות לתבוע את הכספים מאיש, וכי השיהוי גרם לו נזק שאינו בר תיקון.

מנהלת הארנונה בהחלטה מיום 17/3/10 קבעה, כי יש גם לדחות את ההשגה לגופו של עניין ממספר נימוקים:

• 1)                  התביעה אשר הוגשה בבית משפט השלום בהרצליה התייחסה לנכס שמספרו 2250035001000 ולא לנכס נשוא התביעה בבית המשפט בתל אביב (נכס 2250035002000).